והיום איננו כלה – יומן קריאה מאת דפנה שדה
את הספר "והיום איננו כלה" של צ'ינגיס אייטמטוב, ראיתי בביתה של חברה לפני כשלוש שנים ובעקבות המלצתה קניתי אותו באחד מבצעי הרשתות. הוא המתין בסבלנות על המדף לשעת כושר שהגיעה רק עתה אך מרגע שלקחתי אותו לידי לא יכולתי להניחו.
בלב הערבה רחבת הידיים של קזחסטן, אצל קו מסילות הברזל הנעות ממזרח למערב וממערב למזרח , שוכן יישוב קטן של פועלי מסילה ומשפחותיהם, בוראנלי בוראני שמו. שמונה בתים המאכלסים כמה משפחות ומספר בודדים, אשר נקבצו יחדיו לחיי קהילה
משותפים. חבל ארץ זה, אין בו מים באופק הנראה לעין גם לא נפש חיה, התנועה בו מתאפשרת רק באמצעות רכבות או על גבי גמל, החורף בו מקפיא ומושלג מאופק לאופק, והקיץ בו חם ולוהט מנשוא. מי הם האנשים החיים במקום שכזה ובעיקר, מהו הגורל שנשא אותם לכאן?
סיפור המעטפת של הרומן מתרחש במהלך יום אחד ומספר על ספק מסע ספק תהלוכה שעורכים פועלי המסילה, במטרה להביא לקבורה את חברם הזקן קזנגאפ שהחזיר נשמתו לבורא. ברקע התהלוכה המוזרה מתרחשים דברים מוזרים לא פחות במתקן הסודי לשיגור חלליות השוכן בסמוך. אך ברובד העמוק של הרומן נפרשת בפני הקורא קזחסטן של העידן הסובייטי. אייטמטוב מתאר מציאות עצובה, בה פצועי מלחמה וחיילים ששבו מן השבי, מנודים לעיתים על ידי בני משפחותיהם, מוקעים לשולי החברה, ונדונים לנדודים, עבודה קשה ובידוד. אך גם שם אינם יכולים לנוח בבטחה ולהימלט מן היד הארוכה של המשטרה החשאית של סטאלין.
גיבורי הרומן הינם גברים קשי יום ואוהבי אדם, ששרדו כחיילים מוראותיה של מלחמה ומנסים לשקם את חייהם וחיי משפחתם. דרך עיניו של אייטמטוב הם מתגלים כיפהפיים, חמים, אוהבים ומעל לכל מלאי תשוקה ושורדים. סיפורי החיים של ידיגיי ז'אנגלדין הדייג, קזנגפ אזנבייב הזקן, אבוטאליפ קוטיבייב המורה ובוראני קרנר הגמל והסובבים אותם, נחשפים מלוא היריעה בכתיבה מרתקת ורגישה. מעל לכל, הכוח החזק ביותר הפועל בספר הינו כוח האהבה, ואייטמטוב אכן כותב כגבר מאוהב. אהבה חזקה שיש בה חסד נעורים, וגורל משותף, ואסירות תודה, וחמלה. אהבתו של גבר לאישה שאיתו, אהבתו של גבר למולדת שלו.
כתיבתו של אייטמטוב קולחת ומרתקת, ומשובצים בה סיפורי אגדות ועם קצרים, אשר בתוך הכתיבה האינטנסיבית נקרות בדרכו של הקורא כמקום לחנות בו בעת מסע הקריאה. אגדת המנקורט, הסיפור על הענן הלבן של צ'ינגיס חאן, מעשיית הדייג ואשתו ההרה, כל אלה יכולים להוות סיפורים קצרים בפני עצמם, כפי שאייטמטוב מיטיב לכתוב.
אני ממליצה מאוד לקרוא גם את הספרים הקצרצרים שפרסם - "אהובתי במטפחת האדומה" ו"ג'מילה".
"והיום איננו כלה", הוצאת עם עובד, 398 עמ'.
מנחת קבוצות תמיכה ומעגלי נשים ללמידה וצמיחה אישית. למעלה מ-14 שנות נסיון בתחומי משאבי אנוש מגוונים. תואר שני בניהול משאבי אנוש מאוניברסיטת תל אביב, לימודי ביבליותרפיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. בזמני הפנוי אני עוסקת בכתיבה מגוונת. שירה ופרוזה, הגיגים ומחשבות על החיים וכן תקצירים לספרים שאני קוראת. אמא, אישה, יוצרת, כותבת, חושבת, בתנועה מתמדת.
